×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(1) שֵׁית שְׁנִין יַתִּירָתָא סְבוּר רַבָּנַן קַמֵּיהּ דרב׳דְּרַבָּה לְמֵימַר הַאי שְׁטָר מְאוּחָר הוּא נִיעַכְּבֵיהּ עַד דְּמָטֵיא זִמְנֵיהּ וְלָא טָרֵיף אָמַר רַב נַחְמָן הַאי סָפְרָא דַּוְקָנָא כַּתְבֵיהּ וְהָנָךְ שֵׁית שְׁנִין דִּמְלַכוּ בְּעֵילָם דַּאֲנַן לָא חָשְׁבִינַן לְהוּ הוּא קָחָשֵׁיב לֵיהּ וּבְזִמְנֵיהּ כַּתְבֵיהּ.
a date that had six additional years relative to the correct scribal date, which takes for its starting point the beginning of Greek rule. The Sages who studied before Rabba thought to say: This is a postdated promissory note, which can be used only from the date it specifies. Therefore, let us hold it until its time arrives so that the creditor will not repossess property that the debtor bought prior to the date that appears in the note. Rav Naḥman disagreed and said: This promissory note was written by an exacting scribe, and those six years are referring to the years when the Greeks ruled only in Elam. We do not count them, as Greek rule had not yet spread throughout the world, but he does count them. And therefore he wrote in the promissory note the correct time, as the date does in fact match the year in which the promissory note was written.
רש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרוערשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםעודהכל
שית שנין יתירתא – שבא לפני ב״ד בשנה שנכתב בו ומצא בו שש שנים יותר ממניינם כגון שהיו עומדים בשנת חמש מאות למלכות יון ובו היה כתוב בשנת חמש מאות ושש שנים לוה פלוני מפלוני וסתם היה כתוב ולא היה כתוב בו שום מלכות.
מאוחר הוא – מלוה עשה עמו טובה ומחל לו שעבוד קרקעות של שש שנים וכל מי שיקנה קרקעו בתוך שש שנים אינו מפסיד שהרי זמן מכירה קודם לזמן טריפת השטר.
ועד דמטי זמניה לא טריף – אינו יכול לטרוף לקוחות אלא אותן שיקחו ממנו משש ואילך.
ספרא דוקנא כתביה – מדקדק בחשבונות הוא ואינו הולך אחרינו שאין אנו מתחילין למנות לתחלת מלכות יון אלא לאחר שש שנים שמלכו בעילם והוא מונה לתחלת מלכותן ושיעבודו מיום כתיבתו הוא ומהיום והלאה יטרוף ואין כאן מחילה לפי שחמש מאות שלנו הן חמש מאות ושש לתחלתן.
ספרא דוקנא כתביה – מכאן יש להכשיר שטר שדלג בו הסופר לבריאת עולם ואפילו דלג האלפים והמאות רק שכתב בכך ובכך לפרט שהרי בימיהם היו כותבין למלכות יונים והסופר דלגו דאי הוה כתיב בשטר בהדיא למלכות יונים מאי הוה קאמר דלמא ליציאת מצרים וכו׳ ואפ״ה לא אמרינן למניינא אחרינא כתביה ועד דמטי זמניה לא טריף כיון שבגולה אין מונין אלא למלכות יון אף כאן אם דלג לבריאת עולם כיון שאין אנו מונין עתה כי אם לבריאת עולם אין לחוש וגם אם דלג נמי האלפים אין לחוש מדקאמר בסמוך שבקיה לאלפא קמא ונקטיה לאלפא בתרא ויש ספרים שגורסין שבקיה לכללא ונקטיה לפרטא ור״ת עשה מעשה שכתב שטר בכך וכך לפרט ודלג האלפים וגם בריאת עולם.
ספרא דווקנא כתביה והנך שית שנין וכו׳ – מכאן הביא ראיה ר׳ להכשיר שטר אחד שהיה כתוב בו כל הפרט כדינו אלא ששכח לכתוב מבריאת העולם דאין לי לפוסלו ולומר שהוא מאוחר הרבה, דהא הכא מוכח דאע״ג דהוה ההוא שטרא משונה משאר שטרות כשבא לתלות שאינו מאוחר, וגם אין לנו אחר בריאת העולם שיהא סברא לתלות שבו התחיל הסופר מניינו והניח מנין כל כותבי שטרות, אלא יש לי לומר דוודאי לבריאת העולם קאמר ושכח לכותבו, או לא חש לכותבו לפי שהוא דבר פשוט דלבריאת העולם רוצה לומר,⁠1 ועוד נ״ל להביא ראיה מהא דמוכח בסמוך דכל שטרות שבימי חכמים לא היו מפרשים בשטר דמונין למלכות יוונים, דמקדקאמר בסמוך ממאי דלמלכות יוונים מנינן דלמא ליציאת מצרים מנינן, אלא דבר ידוע היה למה היו מונין ולא היה צריך לפרש,⁠2 הכא נמי לא הוצרך לפרשו, ואפי׳ לא היה שום סופר כותב לבריאת עולם היו כולם כשרים, ואין סברא לומר דהכא מדשינה לסתום והאחרים רגילין לפרש לבריאת העולם, א״כ חשבון אחר תפס, דאדרבה כיון שדבר פשוט הוא לא חש להאריך,⁠3 וגם אין נראה לדחות שבימי חכמים היו כותבין למנין שאנו מונין כאן ולכך היה כמפרש, אלא משמע דסתמא כשר בלא שום פירוש, נ״ל ומודה ר׳:
1. וכ״כ תוס׳ והר״ש משאנץ והתרומה סי׳ קלו והאו״ז סי׳ קו והרא״ש כאן ובתשובות כלל מה סי׳ כה.
2. עי׳ בתוס׳ שכתבו שבימיהם היו כותבים למלכות יונים, ועי׳ בתו״ח שתמה ע״ז מדברי הגמ׳, וכתב בחי׳ מהרי״ש שגירסתם היתה כמו שמבואר בסה״ת סי׳ קלה וז״ל ופריך דלמא ליציאת מצרים נקט ושבק לאלפא קמא ומאוחר הוא, והיינו דשאר הסופרים היו כותבים אלא שהוא דילג ע״ש, אכן רבינו גרס כלפנינו שמשמע להדיא שלא היו כותבים למלכות יוונים.
3. וכ״ה באו״ז שם בשם רבינו וז״ל: ועוד אומר הרב ר׳ אלחנן זצ״ל בנו מדפרכינן ממאי דלמלכות יוונים מנינן דילמא מיצי״מ מנינן, משמע שלא היו מפרשים בהדיא שמונין למלכות יון ולכך יש לנו לומר שתפס חשבון אחר, אבל אם היו מונין למלכות יון בפירוש לא היה לנו לומר שתפס חשבון אחר כי אין נראה לדחות דאדרבה כיון שכולם מונין למלכות יוונים וזה לא פירש א״כ תפס לו חשבון אחר, דאדרבה כיון שכולם מונין למלכות יוונים בפירוש אין לנו לומר שתפס זה חשבון אחר, ולכן יש להכשיר גם שטר זה שדילג בו הסופר לבריאת העולם וכו׳ ע״ש.
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא שבא לפני ב״ד בשעה שנכתב בו ומצאו בו שש שנים יותר ממניינם כגון שהיו עומדים בשנת חמש מאות למלכות יון. וכאן היה כתוב בשנת חמש מאות ושש לוה פלוני מפלו׳ וסתם היה כתוב. ולא היה כתוב בו [שום] מלכות. סבור רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא מלוה עשה עמו טובה ומחל לו שעבוד קרקעות של שש שנים ולא גבי ממשעבדי אלא מאותם שיקח משש שנים ואילך. אמר להו (רבנן) [ר״נ] האי שטרא ספרא דווקנא כתביה. והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבי׳ להו איהו חשיב להו ובזימנ׳ כת׳. דתניא ר׳ יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואחר כך פשטה מלכותו בכל העולם. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ממאי דמלכות יוונים מנינן דילמא בין אנן בין האי ספרא הא דמנינן לשלש מאות ושמונים שנה קודם חורבן לאו דעתין למלכות יון אלא ליציאת מצרים מנינן ושבק לאלפא קמא דליציאת מצרים ומתחילינן למימני מתחילת אלפא בתרא והיא שנה ראשונה ליון שפשטה מלכותו בכל העולם. דמיציאת מצרים ועד חורבן אלף ושלש מאות ושמונים שנה. ארבע מאות ושמונים עד בנין בית ראשון ארבע מאות ועשר דבנין הרי שמונה מאות ותשעים ושבעה דגלות. וארבע מאות ועשרים דבית שני. הרי אלף ושלש מאות ושמונים. ומלכות יון נמי פשטה בכל העולם שלש מאות ושמונים קורם חורבן שהוא תחילת אלף השני. וכיון דדעתין איציאת מצרים ליכא למתלי הנך שית אלא (בתחילת) השעבוד ושטר מאוחר הוא. א״ל רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יון בלבד וכיון דלמלכות יון מנינן איכא למיתלי להנך שית שנין בספרא דווקנא הוא. סבר דחויי קא מדחי ליה. נפק דק ואשכח דתניא ובגולה אין מונין אלא למלכי יוונים בלבד:
סימן קו
כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ״ל שמיכן הכשיר רבינו יצחק בר שמואל זצ״ל שטר שהיה כתוב בו כל הפרט כדינו והשנים שמבריאת העולם. אך טעה הסופר ודילג לבריאת העולם. כי אין לפוסלו ולומר שהוא מאוחר ולא יגבה בו עד כמה שנים והא הכא מכשרינן בהאי שטרא אף על פי שמשונה הוא משאר שטרות כ״ש זה הסופר שלא שינה משאר שטרות כלל רק שדילג לבריאת עולם שאין לפוסלו בכך שאין לנו לתפוס חשבון אחר לאותו מנין אלא ודאי שכח לכותבו או לא חש לכותבו. ועוד אומר הרב ר׳ אלחנן זצ״ל בנו. מדפרכינן ממאי דלמלכות יוונים מנינן דילמא מיציאת מצרים מנינן. משמע שלא היו מפרשים בהדיא שמונין למלכות יון ולכך יש לנו לומר שתפס חשבון אחר. אבל אם היו מונין למלכות יון בפירוש לא היה לנו לומר שתפס חשבון אחר כי אין נראה לדחות. דאדרבה כיון שכולם מונין למלכות יוונים. וזה לא פירש א״כ תפס לו חשבון אחר. דאדרבה כיון שכולם מונין למלכות יוונים בפירוש אין לנו לומר שתפס זה חשבון אחר. ולכך יש להכשיר גם שטר זה שדילג בו הסופר לכתוב לבריאת עולם. ויש ספרים שכתב בהם ושבק כללא ונפק פרטא. ומיכן יש להכשיר אם לא היה כתוב בשטר אלא הפרט שתופס בו. ע״כ לשונו:
סימן קז
וכבר היה מעשה בכתובה אחת שטעה הסופר וכתב שנת אלפים ודילג ארבעת ונשאלתי עליה. והשבתי כך נראה בעיני שזו הכתובה כשירה היא בדיעבד דסתם אלפים משמע שפיר ארבעת אלפים הואיל וליכא יותר מארבעת אלפים אע״ג דמיעוט אלפים משמע שני אלפים בהא ליכא למיפסל הכתובה. הואיל שלא כתב אלפיים בשני יודין יש לנו לפרש אלפים הכתובים בכתובה ארבעת אלפים. ולהכשיר הכתובה הואיל ולא נפיק מיניה חורבא לענין גוביינא כדאמר׳ בפרק מי שהיה נשוי הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתב ביה בחמשה בניסן. וחד הוה כתב ביה בניסן סתמא אוקמה רב יוסף בידא דההוא דהוה כתב ביה בחמשא בניסן בנכסי א״ל אידך ואנא אפסיד א״ל ידך על התחתונה אימור בר עשרים ותשעה בניסן אתי. אמר ליה וניכתוב ליה טירפא מאייר ואילך. יכלי למימר לך את בחד בניסן והנחתי לך מקום לגבות הימנו. הא למדת שאע״פ שאין להתבונן מתוך השטר אי חד בניסן הוא או בכ״ט אפ״ה לא פסלינן לשטרא אלא מגרעין כחו לענין גוביינא ה״נ אף על גב דליכא למידע אי אלפים דכתב היינו אלפיים או ארבעת אלפים. בהא לא פסלה לה לכתובה. ותו נראה בעיני דדוקא חתם שייך להסתפק דילמא בחד בניסן הוא אבל הכא ששטר כתובה יוצא מתחת ידה היאך נאמר שמנה תרי אלפים קמאי. וכתובה נכתבה מחדש והרי הכירא טובא שלאחר ארבעת אלפים נכתבה כדתנן מצא בגל או בכותל ישן הרי אלו שלו. ותנא מפני שיכול לומר של אמוריים. אטו אמוריים מצנעי וישראל לא מצנעי. לא צריכא דשתוך טפי אלא דמפקינן ממונא על ידי הכירא הכא נמי איכא הכירא שלאחר ארבעת אלפים שהרי הקלף חדש ואינו דומה כלל לקלף שישן שני אלפים. ושייך למימר שפיר שהסופר טעה ודילג ארבעת. שהרי אפילו היכא דליכא היכירא קיימא לן כשמואל דאמר אחריות טעות סופר הוא כ״ש הכא דאיכא היכירא. וגם משמעות אלפים משמע שפיר ארבעת אלפים הואיל וליכא דאין שייך לומר תפסתה מרובה לא תפסתה. ותו הואיל ואיכא לפרש אלפים דהיינו שני אלפים. ואיכא נמי לפרש ארבעת אלפים וא״כ הוה ליה כאילו לא הזכיר כלל אלפים ונסמוך על הפרט שכתב בו. כדפרי׳ לעיל דסמכינן על הפרט ואע״פ שיש בידי להסב הדברים ולומר שיותר טוב היה אם לא היה מזכיר כלל אלפים. ובזה דוקא סמכינן על הפרט. אבל הכא שכתב אלפים דאיכא למיטעי במיעוט אלפים לא. אין נר׳ לי כלל כדפרי׳ דאלפים סתמא משמע שפיר ארבעת אלפים שאין כאן שייך לומר תפסת מרובה לא תפסת. ותו דאיכא למימר דשבקינהו לאלפים קמאי ונקט אלפים בתראי. כדאמ׳ דשבקא לאלפא קמא ונקטיה לאלפא בתרא. הילכך נראה בעיני שהכתובה כשירה יצחק בר משה נב״ה המחבר:
אמר להו רב נחמן האי ספרא דוקנא כתביה וכו׳. ולא אמרינן בכי הא יד בעל השטר על התחתונה, דכיון דכולהו סופרים למלכות יון הם מונים לעולם ואיפשר להעמיד חשבונו של זה על הנכון, לא אמרינן מאוחר הוא. אבל לרב אחא בר יעקב דסבר למימר כי לחשבון אחר אנו רגילין למנות, אמרין יד בעל השטר על התחתונה ומאוחר הוא, ואין תולין לומר שסופר זה אחז לו דרך אחרת לחשבונו.
כבר ידעת שבימיהם היו מונין לשטרות למלכות יונים ותחלת מלכותם מסוף ארבעים לתחלת בנינו ונמצאו ש״פ שנה כשחרב הבית ומ״מ לסוף ל״ד לבנינו התחילה מלכותם בעולם ומלכו שם שש שנים ואח״כ נתפשטה מלכותם ומאותה שעה שנתפשטה מונין להם בכל מקום ואין מונין להם אותם שש שנים הרי שמצינו שטר מאוחר בשש שנים כגון שיצאה שטר בשנת החרבן שהוא אומר שפ״ו שנים למלכות יונים ואנו יודעים שאין כאן אלא ש״פ שנה אין דנין אותו כמאוחר כדי למחול שעבודו עד שיכלו שש שנים הבאים אלא אומרים שסופר זה מנה להם מתחלת מלכותם הואיל ומצינו איחורו בשש שנים לא פחות ולא יותר ואין אומרים בכיוצא בזה יד בעל השטר על התחתונה שאין מחזיקין את הסופר בטועה הואיל והאחור אינו מצוי דהחשבון אפשר להעמידו על מכונו וכן אין תולין את החשבון לדבר אחר ואע״פ שלא הזכיר מלכות יונים בפרט אלא שאמר בשנת ש״פ שנה ולא הזכיר לאיזה מנין שהדבר ידוע שבגולה אין מונין אלא למלכי יונים:
מכאן אני אומר בזמן הזה בשטר שכתוב בשנת חמשת אלפים וכיוצא בו ולא הוזכר בו בריאת עולם שהוא כשר אין ספק שלבריאת עולם הוא מונה וכן יראה לי שאם ראינו בכתב בשנת חמשים או כיוצא בו שהיא כשרה שאנו דנין בו שעל הפרט הוא נאמר כן וכן יראה ממה שאמרו בגמרא ודילמא ליציאת מצרים מנינן ושבקיה לאלפא קמא וכו׳:
באחד בניסן ראש השנה למלכים במה דברים אמורים למלכי ישראל אבל למלכי אומות העולם אין מונים אלא מתשרי וכבר בארנוהו במסכת ר״ה:
מלכות יונים לא היו מונין בו לכל מלך ומלך כמו שהיו מונין לשאר מלכים אלא לתחלת המלכות היו מונין לעולם ויראה לי הטעם מפני שהיה כבוש גדול ודבר מפורסם ביותר ועשאוה כשנת העיקר לענין החשבון:
האי ספרא דוקנא כתביה כו׳ – פירוש דאף על גב דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דיינין ליה ליפוי של מלוה ויטרוף מזמנו דכי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה הני מילי לשון מסופק אבל הכא שכל הסופרין למלכות יון הם מונין ושטר מאוחר לא שכיח: ואפשר להעמיד במנינו על נכון לא אמרינן שטר מאוחר הזא ומיהו לרב אחא בר יעקב שהיה סובר כי גם ליציא׳ מצרים אנו רגילין למנות אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ומאוחר הוא ואין מלין לומר שזה הסופר מנה שלא כדרך שאר הסופרין.
ציון א.
עיין בירור הלכה לעיל ח, א ציון ד–ו.
שית שנין יתירתא [שש שנים יתירות] על מנין השטרות (שהוא למלכות יוון). סבור רבנן קמיה דרבה למימר [חשבו חכמים שישבו לפני רבה לומר]: האי [זה] שטר מאוחר הוא, שנכתב לתאריך מאוחר יותר, ותוקפו יהא רק מן התאריך הכתוב בו, ולכן ניעכביה עד דמטיא זמניה [נעכב אותו עד שיבוא זמנו] ולא טריף [יטרוף] המלוה מנכסים שיקנה הלווה עד אז. אמר רב נחמן: לא כך, אלא האי ספרא דוקנא כתביה [שטר זה סופר דקדקן כתבו], והנך שית שנין [ואותן שש השנים] שמלכו היוונים בעילם בלבד, דאנן לא חשבינן להו [שאנו איננו מונים אותם], משום שעדיין לא נתפשטה מלכותם בעולם, הוא קחשיב ליה [מונה אותם], ובזמניה כתביה באמת בזמנו כתבו], שתאריך השטר הוא בשנה שנכתב בה.
a date that had six additional years relative to the correct scribal date, which takes for its starting point the beginning of Greek rule. The Sages who studied before Rabba thought to say: This is a postdated promissory note, which can be used only from the date it specifies. Therefore, let us hold it until its time arrives so that the creditor will not repossess property that the debtor bought prior to the date that appears in the note. Rav Naḥman disagreed and said: This promissory note was written by an exacting scribe, and those six years are referring to the years when the Greeks ruled only in Elam. We do not count them, as Greek rule had not yet spread throughout the world, but he does count them. And therefore he wrote in the promissory note the correct time, as the date does in fact match the year in which the promissory note was written.
רש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרוערשב״אבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץאסופת מאמריםהכל
 
(2) דְּתַנְיָא ר׳רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֵׁשׁ שָׁנִים מָלְכוּ בְּעֵילָם ואח״כוְאַחַר כָּךְ פָּשְׁטָה מַלְכוּתָן בְּכׇל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ.:

Rav Naḥman cites a proof for his resolution: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The Greeks ruled for six years in Elam alone, and afterward their dominion spread throughout the entire world. It is the later event that serves as the basis for the dating system used by most scribes.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דתניא [ששנויה ברייתא], ר׳ יוסי אומר: שש שנים מלכו היוונים בעילם בלבד, ואחר כך פשטה מלכותן בכל העולם כולו, ומתאריך זה מונים את השטרות.
Rav Naḥman cites a proof for his resolution: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: The Greeks ruled for six years in Elam alone, and afterward their dominion spread throughout the entire world. It is the later event that serves as the basis for the dating system used by most scribes.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(3) מַתְקֵיף לַהּ רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מִמַּאי דִּלְמַלְכוּת יְוָנִים מָנֵינַן דִּלְמָא לִיצִיאַת מִצְרַיִם מָנֵינַן וְשַׁבְקֵיהּ לְאַלְפָּא קַמָּא וְנַקְטֵיהּ אַלְפָּא בָּתְרָא וְהַאי מְאוּחָר הוּא אָמַר רַב נַחְמָן בַּגּוֹלָה אֵין מוֹנִין אֶלָּא לְמַלְכֵי יְוָנִים בִּלְבַד.

Rav Aḥa bar Ya’akov objects to Rav Naḥman’s answer: From where is it known that we count years according to the Greek rule, and that this promissory note was dated according to a system that uses the Greek rule as a starting point and was written by an exacting scribe? Perhaps we count the years using the exodus from Egypt as the starting point, which occurred one thousand years before the start of the Greek rule, and in this case the scribe left out the first thousand years from the time of the exodus and held on only to the last thousand years, omitting the thousands digit and writing merely the hundreds, tens, and single digits. And if so, this promissory note is postdated. Rav Naḥman said in response: The practice is that in the exile we count years only according to the Greek kings.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ר׳ אלחנןאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רב נחמן בגולה אין מונין אלא למלכי יון בלבד ותניא [כוותיה] דרב נחמן.
ממאי – דהאי דמנינן לשטרי לש״פ שנים קודם חורבן דעתין למלכי יון דתימא דהנך שית שני יתירתא היינו האי דאתחיל למימני מתחלת מלכותן דניחא לך למימר הכי ולא ניחא לך למימר מאוחר הוא לפי שאין דרך למחול שעבודו שמא ימכור זה כל נכסיו בתוך זמן האיחור ויפסיד את חובו.
דלמא – בין אנן בין הא ספרא האי דמנינן לש״פ שנים קודם חורבן לאו דעתין אמלכות יון אלא ליציאת מצרים מנינן.
ושבקיה לאלפא קמא – דמיציאת מצרים ומתחלינן למימני מתחילת אלפא בתרא והיא שנה ראשונה ליון שפשטה מלכותן בכל העולם דמיציאת מצרים ועד חורבן אלף וש״פ שנים ת״פ שנים עד בנין בית ראשון ות״י דבניינו הרי תת״צ ושבעים דגלות בבל ות״כ דבית שני הרי אלף וש״פ שנים ומלכות יון נמי פשטה בכל העולם ג׳ מאות ושמונים שנים קודם חורבן שהוא תחלת אלף שנים וכיון דדעתין איציאת מצרים ליכא למתלי הנך שית שנין אלא במחילת השעבוד ושטר מאוחר הוא.
אין מונין אלא למלכי יונים – וכיון דלמלכות יון מנינן ואיכא למיתלי להנך שית שנין בספרא דוקנא תלינן ביה ולא תלינן ליה במחילת השעבוד שאין כל אדם עושה כן.
ושבקיה לאלפא קמא ונקטיה לאלפא בתרא – לישנא אחריני ושבקיה כללא ונקטיה פרטא. מכאן משמע שאם כתב שנת תתק״מ או שנת תתקמ״א וכיוצא בו אעפ״י שלא הוזכרו האלפים כלל וגם לא כתב תתקמ״א לפרט כי אם סתם כשר1 לפי מה שפיר׳ לעיל דכשר שטר בלא הזכרת בריאת העולם, וכל שכן שאם כותב שנת מ״א לפרט אעפ״י שדילג גם האלפים גם המאות כשר,⁠2 כיון שפי׳ מ״א לפרטו של עולם או מ״א לפרט3:
ואמר ר׳ פפא לשטרות – פירש״י4 לא נהירא לר׳ דמפרש ששכחו כל העולם מתי עמד המלך, והכל פי׳ בר״ה ובפ״ק דב״מ5:
1. וכ״כ תוס׳ והר״ש משאנץ והתרומה והמרדכי סי׳ תשצג, וכ״כ האו״ז שם בשם רבינו, וכ״נ בטושו״ע חו״מ סי׳ מג ס״ב ובאהע״ז סי׳ קכז.
2. עי׳ בשו״ת מהר״מ מינץ סי׳ ט שכתב לדייק מהמרדכי שיש לחלק בין אם דילג על האלפים שמוכח מהגמ׳ שהשטר כשר לבין אם דילג על המאות שאין מוכח מהגמ׳ שכשר אלא שהוא רק סברא שהשטר כשר, וע״ש מש״כ לדון בדברי התרומה.
3. עי׳ בב״י חו״מ סי׳ מ״ג שכתב שדעתו נוטה להכשיר היכא שלא כתב שנת פ״ד אלא שנת ד׳ לפרט, ויש לעיין בד״ר אם מדוייק מדבריו דלא כוותיה מדנקט מ״א לפרט ולא כתב שאפי׳ א׳ לפרט כשר, וצ״ב.
4. בריש פ״ק דר״ה.
5. ע״ע בתוס׳ רפ״ק דר״ה ובב״מ יג, א ד״ה אביי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

בגולה אין מונין אלא למלכי יון – מהכא מוכח דלא קפדינן אשלום מלכות. ונראה לי שאף הגיטין היו מונין למלכי יון ואף על גב דתנן בפרק הזורק כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון כול׳ עד תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה ואפילו רבנן דפליגי עליה דר׳ מאיר ואמרי הולד כשר מודו דתצא כדאמרינן בפרק המגרש אפילו הכי נהגו לכתוב למלכות יון ולא חישינן לשלום מלכות משום דחזו דלא הוו קפדי עליהו ואין לומר דדוקא לשטרות קאמר ולא לגיטין דכל טעמא דמילתא אינו אלא משום שלום מלכות כדמפרש בפרק הזורק. ואם לא חשו בשטרות למה יחושו בגיטין. אלא ודאי בכל נהגו למנות למלכי יון. וכיון דבמנהגא תליא מילתא ולא חישינן למתניתין דגיטין גם מה שאנו נוהגים למנות לבריית העולם בין לגיטין בין לשטרות כשר הוא ואין לחוש לשלום מלכות וכדבריי מצאתי כתוב בתוספת אחת.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

דילמא ליציאת מצרים מנינן ושבקי לאלפא קמא – פי׳ כי מיציאת מצרים ועד חרבן בית שני אלף ש״פ שנים כדאית׳ בסוגיין נמצא יציאת מצרים מוסיף על מנין הסופר אלף אחד וכדפרש״י ז״ל ואגב אורחין שמעינן מיהא שאם רצה הסופ׳ שלא לכתוב במנין השטרות אלא הפרט בלבד או לחסר מקצת הכללים שהשטר כשר וכן אנו רגילין לפעמים בגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד פרש״י ז״ל אין רגילין למנות יפה כיון והיינו דאין מנינן לבריאת עולם וכדטעמא במסכת ר״ה בס״ד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מתקיף לה [מקשה] רב אחא בר יעקב על דברי רב נחמן: ממאי [מנין] לנו שלמלכות יונים מנינן [מונים אנו], ושטר זה נכתב למנין השטרות למלכות יוון, אלא שסופר דקדקן כתבו? דלמא [שמא] ליציאת מצרים מנינן [מונים אנו] את השנים, שתחילת המנין ליציאת מצרים קודם למנין מלכות יוון אלף שנה, ושבקיה לאלפא קמא ונקטיה אלפא בתרא [והניח הסופר את האלף הראשון ליציאת מצרים ותפס את האלף השני], שכתב רק את מספר פרטי השנים ודילג על האלפים, והאי אם כן שטר זה] אכן מאוחר הוא! אמר רב נחמן: כלל הוא, בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד.
Rav Aḥa bar Ya’akov objects to Rav Naḥman’s answer: From where is it known that we count years according to the Greek rule, and that this promissory note was dated according to a system that uses the Greek rule as a starting point and was written by an exacting scribe? Perhaps we count the years using the exodus from Egypt as the starting point, which occurred one thousand years before the start of the Greek rule, and in this case the scribe left out the first thousand years from the time of the exodus and held on only to the last thousand years, omitting the thousands digit and writing merely the hundreds, tens, and single digits. And if so, this promissory note is postdated. Rav Naḥman said in response: The practice is that in the exile we count years only according to the Greek kings.
ר׳ חננאלרש״יתוספות ר׳ אלחנןאור זרועתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(4) הוּא סָבַר דַּחוֹיֵי קָא מְדַחֵי לֵיהּ נְפַק דָּק וְאַשְׁכַּח דְּתַנְיָא בַּגּוֹלָה אֵין מוֹנִין אֶלָּא לְמַלְכֵי יְוָנִים בִּלְבָד.

Upon hearing this reply, Rav Aḥa bar Ya’akov thought: Rav Naḥman is merely deflecting my legitimate questions with this answer. Afterward, he went out, examined the matter, and discovered that it was as Rav Naḥman said. As it is taught in a baraita: In the exile we count years only according to the Greek kings.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומעירים: הוא רב אחא בר יעקב סבר [סבור היה] שרב נחמן רק דחויי קא מדחי ליה [דוחה אותו] בדחיה כלשהי, ואולם כאשר נפק דק ואשכח [יצא דקדק ומצא], דתניא [ששנויה ברייתא] האומרת כך במפורש: בגולה אין מונין אלא למלכי יונים בלבד.
Upon hearing this reply, Rav Aḥa bar Ya’akov thought: Rav Naḥman is merely deflecting my legitimate questions with this answer. Afterward, he went out, examined the matter, and discovered that it was as Rav Naḥman said. As it is taught in a baraita: In the exile we count years only according to the Greek kings.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(5) אָמַר רָבִינָא מַתְנִיתִין נָמֵי דַּיְקָא דִּתְנַן בְּאֶחָד בְּנִיסָן ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים וְאָמְרִינַן לַמְּלָכִים לְמַאי הִלְכְתָא אָמַר רַב חִסְדָּא לִשְׁטָרוֹת.

Ravina said: The mishna is also precisely formulated, as it teaches that we calculate years according to the Greek kings. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 2a): On the first of Nisan is the New Year for kings and for the Festivals. And we say about this: With regard to what halakha is it stated that the first of Nisan is the New Year for kings? Rav Ḥisda said: It is said with regard to dating documents and determining their validity.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
אמר רבינא מתני׳ נמי דייקא דקתני באחד בניסן ראש השנה למלכים ותנינן נמי באחד בתשרי ראש השנה למלכים ואסיק׳ אלא לאו שמע מינה למלכות יון שמע מינה.
דיקא – דלמלכות יון מנינן.
לשטרות – דכל אימת דקאי מלכא מכי מטי שילהי אדר סלקא ליה שתא ובניסן ריש שתא תנינא למיכתב בשטרי.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

אמר רבינא: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] שמונים למלכות יון, דתנן [ששנינו במשנה]: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים, ואמרינן [ואמרנו]: למלכיםלמאי הלכתא [למה לאיזו הלכה] נאמר הדבר? אמר רב חסדא: לענין שטרות;
Ravina said: The mishna is also precisely formulated, as it teaches that we calculate years according to the Greek kings. As we learned in a mishna (Rosh HaShana 2a): On the first of Nisan is the New Year for kings and for the Festivals. And we say about this: With regard to what halakha is it stated that the first of Nisan is the New Year for kings? Rav Ḥisda said: It is said with regard to dating documents and determining their validity.
ר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(6) וּתְנַן בְּאֶחָד בְּתִשְׁרִי ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִיטִּין וְאָמְרִינַן לַשָּׁנִים לְמַאי הִלְכְתָא וְאָמַר רַב חִסְדָּא לִשְׁטָרוֹת קַשְׁיָא שְׁטָרוֹת אַהֲדָדֵי.

And we learned in the same mishna: On the first of Tishrei is the New Year for counting years and for calculating Sabbatical cycles. And we say: With regard to what halakha is it stated that the first of Tishrei is the New Year for counting years? And Rav Ḥisda said: It is said with regard to dating documents. These two statements with regard to the dating of documents are difficult in light of each other, as according to one statement the dating system is based on Nisan as the first month, whereas according to the other the year begins in Tishrei.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ותנן עוד שנינו באותה משנה]: באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין, ואמרינן [ואמרנו]: לשניםלמאי הלכתא [למה לאיזו הלכה]? ואמר רב חסדא: לשטרות. ואם כן, קשיא [קשה] בענין שטרות אהדדי [מזה על זה], האם מונים מתשרי או מניסן?
And we learned in the same mishna: On the first of Tishrei is the New Year for counting years and for calculating Sabbatical cycles. And we say: With regard to what halakha is it stated that the first of Tishrei is the New Year for counting years? And Rav Ḥisda said: It is said with regard to dating documents. These two statements with regard to the dating of documents are difficult in light of each other, as according to one statement the dating system is based on Nisan as the first month, whereas according to the other the year begins in Tishrei.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(7) וּמְשַׁנֵּינַן כָּאן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כָּאן לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם1 לְמַלְכֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם2 מִתִּשְׁרִי מָנֵינַן לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל מִנִּיסָן מָנֵינַן.

And we resolved the contradiction by explaining that here the dating is according to kings of Israel, and there the dating is according to the kings of the gentile nations of the world. That is, when we date years according to the kings of the nations of the world, we count from the month of Tishrei, whereas when we date years according to the kings of Israel, we count from the month of Nisan.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
2. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא (במקום ״אוּמּוֹת הָעוֹלָם״) מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומשנינן [ותירצנו] קושיה זו: כאן — הוא כאשר מונים למלכי ישראל, כאן — מונים למלכי אומות העולם, למלכי אומות העולם מתשרי מנינן [מונים אנו], למלכי ישראל מניסן מנינן [מונים אנו].
And we resolved the contradiction by explaining that here the dating is according to kings of Israel, and there the dating is according to the kings of the gentile nations of the world. That is, when we date years according to the kings of the nations of the world, we count from the month of Tishrei, whereas when we date years according to the kings of Israel, we count from the month of Nisan.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(8) וַאֲנַן הַשְׁתָּא מִתִּשְׁרִי מָנֵינַן וְאִי ס״דסָלְקָא דַעְתָּךְ לִיצִיאַת מִצְרַיִם מָנֵינַן מִנִּיסָן בָּעֵינַן לְמִימְנֵי אֶלָּא לָאו ש״משְׁמַע מִינַּהּ לְמַלְכֵי יְוָנִים מָנֵינַן ש״משְׁמַע מִינַּהּ.:

Ravina explains his proof: And now that we count from the month of Tishrei when dating documents, one can claim as follows: If it enters your mind that we count and date years using the exodus from Egypt as the starting point, while leaving off the first thousand years, then we should count from the month of Nisan, when the exodus occurred. Rather, isn’t it correct to conclude from the mishna that we count years according to the Greek kings? The Gemara affirms: Conclude from it that the scribal years are in fact calculated according to the Greek kings. Therefore, one should explain as did Rav Naḥman: A promissory note that appears to be postdated by six years may not actually be a postdated promissory note; rather, it is assumed to have been written by an exacting scribe.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ואנן השתא מתשרי מנינן – כל תשרי מחדשים שתא. אלמא ודאי מניינא דידן למלכי האומות הואי ואין לך מלכות באומות מתחלת שלש מאות ושמונים שנה קודם אלא מלכות יון דאי סלקא דעתך דהאי דמנינן לשלש מאות ושמונים שנה קודם חורבן דדעתין איציאת מצרים מניסן בעו למימני ולחדושי שתא דקיי״ל בשמעתא קמייתא במסכת ראש השנה דליציאת מצרים מניסן מנינן.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ש״מ למלכי יונים מנינם – הא ודאי לא נפיק מיהא אלא דלאומות העולם מנינן אלא דכיון דלא אשכחן חושבנא אחרינא דאתי כי האי חושבנא דשטרא דא אלא מלכות יון דהוי כעין חושבנא דיציאת מצרים לית לן למיתלי אלא למלכות יון והוי כאילו שמעינן מהכא דלמלכות מנינן ויש כיוצא בזה בתלמוד בההיא דאמרינן בגטין גבי מעדיותו של רבי יוחנן בין גודגודא נלמוד ודוק כנ״ל וכן נראה מפי׳ רש״י ז״ל מכלל דרבי מאיר סובר ל״ש ולהכי אמרינן מכלל דאי מרבי מאיר גופי׳ ליכא למידק הכי דדילמא לישנא קלילה נקט ודילמא טעמא דיום המיתה אסור היינו לפי שעושין בו לעולם שריפה ואיד׳ מן הסתם הילכך מדרבנן הוא דשמעת ליה.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומכאן נלמד לענייננו: ואנן השתא [ואנו עכשיו] הרי מתשרי מנינן [אנו מונים] בשטרות, ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שליציאת מצרים מנינן [מונים אנו] ומשמיטים אלף ראשון, אם כן מניסן בעינן למימני [אנו צריכים למנות] את השנים! אלא לאו [האם לא] שמע מינה [תלמד מכאן] שלמלכי יונים מנינן [מונים אנו]? ומסכמים: אכן, שמע מינה [למד מכאן] שסתם מנין הוא למלכות יוונים, ויש איפוא מקום לומר כדברי רב נחמן, ששטר זה אינו מאוחר, אלא סופר דקדקן כתבו.
Ravina explains his proof: And now that we count from the month of Tishrei when dating documents, one can claim as follows: If it enters your mind that we count and date years using the exodus from Egypt as the starting point, while leaving off the first thousand years, then we should count from the month of Nisan, when the exodus occurred. Rather, isn’t it correct to conclude from the mishna that we count years according to the Greek kings? The Gemara affirms: Conclude from it that the scribal years are in fact calculated according to the Greek kings. Therefore, one should explain as did Rav Naḥman: A promissory note that appears to be postdated by six years may not actually be a postdated promissory note; rather, it is assumed to have been written by an exacting scribe.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריריטב״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(9) וְיוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם וְכוּ׳.: מַאי וְיוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל מַלְכֵיהֶם אָמַר רַב יְהוּדָה איוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ גּוֹיִם1 אֶת מַלְכָּם וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא וְיוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ אֶת מַלְכָּם לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ.

§ One of the gentile festivals listed in the mishna is the day of the festival [geinuseya] of their kings. The Gemara asks: What is meant by: The day of geinuseya of their kings? Rav Yehuda says: This is referring to the day on which the gentiles appoint and crown their king. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two gentile festivals are the day of geinuseya and the day on which the gentiles appoint their king? This indicates that these are two separate occasions. The Gemara answers that it is not difficult: This, the day of geinuseya, is referring to the coronation of the king himself, whereas that, the day on which the gentiles appoint and crown their king, is referring to the coronation of his son, when a son is crowned during his father’s lifetime.
1. כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״עובדי כוכבים״.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
פיס׳ [יום] גינוסיא של מלכיהם פי׳ גנוסיא בלשון יון יום הלידה ואוקימ׳ אלא מאי יום גנוסיא יום שמעמידין בו את מלכם ואף על פי דלא מוקמי מלך בן מלך מיהו על ידי שאלה מוקמי כגון אנטונינוס דשאלינהו למנויי אסוירוס בריה דמלכא וקיבלו מיניה.
הא דידיה הא דבריה – כשמעמידין בן מלך בחיי אביו להחזיקו במלוכה שמח האב ועושה אותו יום איד.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

א שנינו במשנתנו בין אידיהן של הגויים יום גינוסיא של מלכיהם. ושואלים: מאי [מה] פירוש ״ויום גינוסיא של מלכיהם״? אמר רב יהודה: יום שמעמידין (ממליכים) בו גוים את מלכם. ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: יום גינוסיא ויום שמעמידין בו את מלכם, משמע שאין זה אותו יום חג עצמו! ומשיבים: לא קשיא [אינו קשה], הא דידיה [זה, יום גנוסיא, הוא יום ההמלכה שלו], של המלך, הא דבריה [זה, יום שמעמידים בו את מלכם, של בנו, שממליכים אותו בחיי אביו].
§ One of the gentile festivals listed in the mishna is the day of the festival [geinuseya] of their kings. The Gemara asks: What is meant by: The day of geinuseya of their kings? Rav Yehuda says: This is referring to the day on which the gentiles appoint and crown their king. The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two gentile festivals are the day of geinuseya and the day on which the gentiles appoint their king? This indicates that these are two separate occasions. The Gemara answers that it is not difficult: This, the day of geinuseya, is referring to the coronation of the king himself, whereas that, the day on which the gentiles appoint and crown their king, is referring to the coronation of his son, when a son is crowned during his father’s lifetime.
עין משפט נר מצוהר׳ חננאלרש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(10) וּמִי מוֹקְמִי מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא וְהָתָנֵי רַב יוֹסֵף {עובדיה א׳:ב׳} הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם שֶׁאֵין מוֹשִׁיבִין מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ {עובדיה א׳:ב׳} בָּזוּי אַתָּה מְאֹד שֶׁאֵין לָהֶן לֹא כְּתָב וְלֹא לָשׁוֹן אֶלָּא מַאי יוֹם גִּינּוּסְיָא יוֹם הַלֵּידָה.

The Gemara asks: And do the Romans actually appoint as king the son of the king? But didn’t Rav Yosef teach: The verse relating a prophesy about Edom, associated with the Roman Empire: “Behold, I made you small among the nations” (Obadiah 1:2), is a reference to the fact that the Romans do not place on the throne as king the son of the king. The continuation of the verse: “You are greatly despised,” is a reference to the fact that the Romans have neither their own script nor their own language, but use those of other nations. The Gemara therefore rejects the explanation of the baraita that distinguishes between coronation of a king and coronation of the king’s son: Rather, what is the day of geinuseya? It is the king’s birthday.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ערך לשון
לשוןא(שבת טו.) אידך דתאני בריש עדיות הלל אמר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה שחייב אדם לומר בשם רבו פי׳ לא אמר שיעור קבין ולא אמר שיעור לוגין אלא מלא הין מים כמו שהתורה משערת בהין וחצי הין ורבו היינו משה רבינו ע״ה. פ״א כמו שקיבל מרבו ממש (עבודה זרה י.) ויום גנוסיא הנה קטן נתתיך בגוים שאין מעמידין מלך בן מלך בזוי אתה מאד שאין להם לא כתב ולא לשון (גיטין פ. בגמ׳) כתב לשם מלכות שאינה הוגנת מאי מלכות שאינה הוגנת זו שאין להם לא כתב ולא לשון. פי׳ היאך מלכות רומי מלכות שאינה הוגנת ואין להם כתב והלא אמר זו מלכות רומי שטבעה יצאת בכל העולם כולו וחזינן דאית ליה שני כתיבות הכי מסתבר דמלכות רומי נתחלקה לשני מלכיות אחת גדולה וטיבע׳ יוצאה בכל העולם כולו ויש לה כתב והיא הוגנת ואחת קטנה נקראין אלבני״זי ואינה הוגנת ואין לה כתב וגזרה הגדולה שיכתבו רבנן הגט לשמה ומשום שלומה תקנו מלכות בגיטין וגזרו שלא לכתוב הגט לשום שאינה הוגנת שמולכת עמה ביחד ולא לשום מלכות מדי ומלכות יון ולא לבנין הבית ולא לחרבנו כדמפרש טעמא (בכורות מ) ושנטל רוב המדבר של לשונו פי׳ היינו רוב הלשון שנפרד מן החיך התחתון שיכול לכפוף למעלה (קידושין כט) ר׳ אומר רוב המדבר שבלשונו (חולין קלז) רבי דוסא מתני ליה לבריה רחילין א״ל אתנייה רחילות א״ל כדכתיב רחלים מאתים אמר לו לשון תורה לעצמו ולשון חכמים לעצמו (ערכין טו:) במערבא אמרי לישן תליתאי קטל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו ולמספרין עליו היכי דמי לישנא בישא וכו׳ (בויקרא רבה בריש אמור אל הכהנים) למה נקרא שמו שלישי וכו׳ עד בימי שאול הרג וכו׳. (בירושלמי בפ״ק דפיאה ובפסיקתא דפרה) אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו להוטים אחר לשון הרע וכו׳ (נדה סא) האי לישנא בישא אע״ג דלקבולי לא ליבעי למיאש ליה ליבעי בעלי חצים לא תלך רכיל תרגום ירושלמי לישן תליתאי.
א. [צונג. שפראכע.]
ומי מוקמי – רומיים מלכא בר מלכא. כל הני יום אידיהן דמתני׳ דרומיים נינהו כדתניא לעיל יום שתפסה בו רומי מלכות ותניא רומי עשתה קלנדא. כתב ולשון של רומיים מאומה אחרת באה להן אחרים תקנו להן כל ספריהם.
שאין להם לא כתב ולא לשון – פירש הקונטרס שנלקט לשונם מלשון אומות ותימה דהא בני ישמעאל ובני קטורה ועמון ומואב שעמדו אחר דור הפלגה מאין בא להם לשונם אם לא מאומה אחרת לכך פירש ר״י כתב לשון חשוב שהמלכים משתמשין בו כעין חכמת יונית והיינו דאמרינן במגילה (דף י: ושם) והכרתי לבבל שם ושאר שם זה לשון ומאי קאמר דהא בלשון ארמי הם מספרים ועודם משתמשין בו אלא בודאי לשון מלכות קאמר ועוי״ל כדאמר בבראשית רבה דבדור הפלגה עלה הים והציף הרבה משפחות מע׳ אומות וכולן עמדו מישמעאל ובני קטורה ואיכא למימר דכל הנך ירשו לשון אומה ואומה שאבדה אבל רומיים למדו לשונם מאומה אחרת.
שאין להן לא כתב ולא לשון – ותימה וכי מז׳ אומות הן, מה לשון ראוי להיות להם, ופי׳ ר׳ דכתב מלכות ולשון מלכות קאמר כעין חכמת יוונית שמלכים ושרים משתמשין בה, וכן ראוי לכל אומה חשובה, ואמרינן בעלמא (מגילה דף י.) והכרתי לבבל שם ושאר וכו׳ שם זה הלשון, ואני הייתי מפרש דאמר בב״ר1 שהציף הים ל׳ משפחות בדור הפלגה מע׳ אומות וקאמר מהיכן עמדו מישמעאל ובני קטורה ועשיו ואלופיו,⁠2 והשתא קאמר שאעפ״י שעמדו אדום תחתיהם כי לא נשאר מכל הל׳ משפחות כי אם מעט מכל אחת ואלו עמדו תחתיהם לא ירשו אדום את לשונם3:
1. בראשית פרשה לח סי׳ י׳.
2. לפנינו במדרש איתא, אותן ל׳ משפחות מהיכן עמדו מאברהם ט״ו מקטורה וי״ב מישמעאל ואלין תרתין חורנייתא ויאמר ה׳ לה שני גויים בבטנך. ובתו״י יבמות צא, ב ד״ה לשם, הביא מהירושלמי דל״ב לשונות הציף הים, וכולם חזרו ויצאו מאדום וישמעאל.
3. וכ״כ תוס׳ ד״ה שאין, וע״ע בתו״י יבמות שם.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומי מוקמי מלכא כו׳ הנה קטן בגוים וגו׳ האי קרא לגבי אדום כתיב ומייתי ליה אמלכות רומי שמצינו בספרים שתחילת מלכותן היה צפו בן אליפז והיינו קטן בגוים דלא מוקמי להו מלכא מתוכן ואין בניהם יורשין מלכותן וק״ל:
גמרא ומי מוקמי מלכא בר מלכא. עיין סמ״ג לאוין אות קטז:
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים על הסבר זה: ומי מוקמי מלכא בר מלכא [והאם מעמידים הרומאים מלך בן מלך]? והתני [והרי שנה] רב יוסף: כתוב האמור בנבואה על אדום (רומי): ״הנה קטן נתתיך בגוים״ (עובדיה א, ב) כוונתו שאין הרומאים מושיבין מלך בן מלך, ״בזוי אתה מאד״ (עובדיה א, ב) כוונתו שאין להן לא כתב ולא לשון משלהם, אלא נטלו כתב ולשון מעמים אחרים! אלא יש לדחות מה שאמרנו, ולפרש: מאי [מה] פירוש יום גינוסיא? יום הלידה של המלך.
The Gemara asks: And do the Romans actually appoint as king the son of the king? But didn’t Rav Yosef teach: The verse relating a prophesy about Edom, associated with the Roman Empire: “Behold, I made you small among the nations” (Obadiah 1:2), is a reference to the fact that the Romans do not place on the throne as king the son of the king. The continuation of the verse: “You are greatly despised,” is a reference to the fact that the Romans have neither their own script nor their own language, but use those of other nations. The Gemara therefore rejects the explanation of the baraita that distinguishes between coronation of a king and coronation of the king’s son: Rather, what is the day of geinuseya? It is the king’s birthday.
הערוך על סדר הש״סרש״יתוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרועבית הבחירה למאירימהרש״א חידושי אגדותגליון הש״ס לרע״אבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(11) וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא וְיוֹם הַלֵּידָה לָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ.

The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two gentile festivals are the day of geinuseya and the birthday. Once again, these two events cannot be the same. The Gemara answers: It is not difficult: This, the day of geinuseya, is referring to the birthday of the king himself, whereas that, the birthday mentioned in the baraita, is referring to the birthday of his son.
תוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
והתניא יום גנוסיא ויום הלידה – מהשתא בעי לאתויי ברייתא דמייתי בסמוך כולה אלא השתא מייתי מינה בקוצר ואותו שהיה מתרץ הא דידיה הא דבריה לא היה יודע הברייתא כמו שהיא בסמוך אלא מתרץ על מה שהביא המקשה עוד יש לומר דודאי ברייתא אחרת היא וממשנתינו לא היה יכול להקשות דמתניתין משתמע דמיירי בשני בני אדם שמארכת כ״כ בלשונה יום גנוסיא של מלכים ויום הלידה אבל ברייתא דקתני בה יום גנוסיא ויום הלידה משמע דלא מיירי אלא באדם אחד.
וקתני יום גנוסיא ויום הלידה – פי׳ והא קתני במתני׳, ואית ספרים דגרסי והא תניא, ותימה ולייתי מתני׳, וי״ל דהואיל ועתיד להביא בסמוך הברייתא הביאה מתחלה בקיצור, והמתרץ שתירץ הא דידיה והא דברי׳ לא ידע לשון הברייתא כי אם בקוצר במה שהביא, ולפי מה שלא ידע המתרץ לשון הברייתא היה יכול לתמוה למה לא הקשה מן המשנה. ועוד י״ל דברייתא אחרת היא, ובמתני׳ הוה ניחא טפי לתרץ הא דידיה הא דבריה שאינו שונה בקוצר יום גנוסיא ויום הלידה דהוה משמע דבאדם אחר משתעי, אלא דקתני יום גנוסיא של מלכים והדר תני יום הלידה, משמע דתרי מילי נינהו, לכך הקשה מברייתא1:
1. וכ״כ תוס׳ ד״ה והתניא.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ומקשים: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: יום גינוסיא ויום הלידה! ומתרצים: לא קשיא [אינו קשה]: הא דידיה, הא דבריה [זה שלו, זה של בנו].
The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita: Two gentile festivals are the day of geinuseya and the birthday. Once again, these two events cannot be the same. The Gemara answers: It is not difficult: This, the day of geinuseya, is referring to the birthday of the king himself, whereas that, the birthday mentioned in the baraita, is referring to the birthday of his son.
תוספותתוספות ר׳ אלחנןאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(12) וְהָתַנְיָא יוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁלּוֹ יוֹם גִּינּוּסְיָא שֶׁל בְּנוֹ וְיוֹם הַלֵּידָה שֶׁלּוֹ וְיוֹם הַלֵּידָה שֶׁל בְּנוֹ אֶלָּא מַאי יוֹם גִּינּוּסְיָא יוֹם שֶׁמַּעֲמִידִין בּוֹ מַלְכָּם וְלָא קַשְׁיָא הָא דִידֵיהּ הָא דִּבְרֵיהּ.

The Gemara further asks: But isn’t it taught in a baraita: The day of geinuseya of the king, the day of geinuseya of his son, and the king’s birthday and the birthday of his son? If so, the geinuseya cannot be either his or his son’s birthday. Rather, what is meant by the day of geinuseya? In fact it is referring to the day on which the gentiles appoint and crown their king. And the fact that a baraita mentions both the day of geinuseya and the day on which the gentiles appoint and crown their king is not difficult, as this, the day of geinuseya, is referring to his own coronation, whereas that, the day on which the gentiles appoint and crown their king, is referring to the coronation of his son.
אור זרועתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

והתניא יום גניסיא1 שלו ויום הלידה שלו יום גניסיא של בנו ויום לדת בנו – פירוש: ומתניתין נמי דקתני ויום גניסיא סתם אתרויהו קאמר בין על גניסיא שלו ובין על גניסיא של בנו וכן יום הלידה אתרויהו קאמר בין על שלו בין על לידת בנו העתיד למלוך תחתיו אבל ביום המיתה לא תניא מיתה שלו ומיתה של בנו דדוקא ביום מיתתו עושה בנו שמחה כל שנה מפני שבמות אביו זכה הוא למלכות אבל ביום מות בנו שהמליך בחייו אינו עושה שמחה מפני שאבל היא לו.
1. כן בכ״י ששון 557, וכן גם בהמשך, וכן גם בכ״י וינה תוספתא ע״ז א׳:ד׳, וברי״ף ע״ז ב׳.. בדפוסים: ״גנוסיא״.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

מקשים על כך: והתניא [והרי שנויה ברייתא]: יום גינוסיא שלו, יום גינוסיא של בנו, ויום הלידה שלו ויום הלידה של בנו, משמע שיום גינוסיא ויום לידה אינם אותו דבר! אלא אנו צריכים לחזור למה שאמרנו, מאי [מהו] ״יום גינוסיא״? יום שמעמידין בו מלכם, ולא קשיא [ואין זה קשה] מה ששנינו בברייתא גם יום גינוסיא וגם יום העמדת מלך, שכן הא דידיה, הא דבריה [זה שלו, זה של בנו],
The Gemara further asks: But isn’t it taught in a baraita: The day of geinuseya of the king, the day of geinuseya of his son, and the king’s birthday and the birthday of his son? If so, the geinuseya cannot be either his or his son’s birthday. Rather, what is meant by the day of geinuseya? In fact it is referring to the day on which the gentiles appoint and crown their king. And the fact that a baraita mentions both the day of geinuseya and the day on which the gentiles appoint and crown their king is not difficult, as this, the day of geinuseya, is referring to his own coronation, whereas that, the day on which the gentiles appoint and crown their king, is referring to the coronation of his son.
אור זרועתוספות רי״ד מהדורה תנינאבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(13) וְאִי קַשְׁיָא לָךְ דְּלָא מוֹקְמִי מַלְכָּא בַּר מַלְכָּא ע״יעַל יְדֵי שְׁאֵלָה מוֹקְמִי כְּגוֹן אַסְוִירוּס בַּר אַנְטוֹנִינוּס דִּמְלַךְ.

And if it is difficult for you that which was stated earlier, that the Romans do not appoint as king the son of the king, in fact they do appoint a son of the king as king through the request of the king. For example, there was Asveirus, son of Antoninus, who ruled at the request of Antoninus.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
ע״י שאלה – נוטלין רשות מן השרים ומבקש האב מהן להעמיד בנו תחתיו.
כגון אסוירוס בן אנטונינוס דמלך – על ידי שאלת אביו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ואי קשיא לך דלא מוקמי מלכא בר מלכא [ואם קשה לך מה שאמרנו שאין מעמידים מלך בן מלך], על כך יש להשיב כי על ידי שאלה בקשה של המלך מוקמי [מעמידים] גם את בנו, כגון אסוירוס בר [בן] אנטונינוס שמלך בבקשתו של אנטונינוס אביו,
And if it is difficult for you that which was stated earlier, that the Romans do not appoint as king the son of the king, in fact they do appoint a son of the king as king through the request of the king. For example, there was Asveirus, son of Antoninus, who ruled at the request of Antoninus.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(14) א״לאֲמַר לֵיהּ אַנְטוֹנִינוּס לְרַבִּי בָּעֵינָא דְּיִמְלוֹךְ אַסְוִירוּס בְּרִי תְּחוֹתַי וְתִתְעֲבֵיד טְבֶרְיָא קָלָנְיָא וְאִי אֵימָא לְהוּ חֲדָא עָבְדִי תְּרֵי לָא עָבְדִי אַיְיתִי גַּבְרָא אַרְכְּבֵיהּ אַחַבְרֵיהּ וִיהַב לֵיהּ יוֹנָה לְעִילַּאי [בִּידֵיהּ] וא״לוַאֲמַר לֵיהּ לתתאה אֵימַר לעילא דלמפרח מן ידיה יונה אֲמַר שְׁמַע מִינַּהּ הָכִי קָאָמַר לִי אַתְּ בְּעִי מִינַּיְיהוּ דְּאַסְוִירוּס בְּרִי יִמְלוֹךְ תְּחוֹתַי וְאֵימָא לֵיהּ לְאַסְוִירוּס דְּתִעֲבֵיד טְבֶרְיָא קָלָנְיָא.

The Gemara provides the background for this assertion. It is related that Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: I wish for Asveirus my son to rule instead of me, and that the city Tiberias be re-leased [kelaneya] from paying taxes. And if I tell the Roman senate one of my wishes, they will do as I wish, but if I ask for two of them they will not do as I wish. Rabbi Yehuda HaNasi conveyed his answer in the following manner: He brought a man, placed him on the shoulders of another man, and put a dove in the hands of the one on top. And he said to the one on the bottom: Tell the one on top that he should cause the dove to fly from his hands. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should ask the Senate: Let Asveirus my son rule instead of me, and say to Asveirus that he should release Tiberias from paying taxes.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
קלניא – בת חורין שלא תתן מס לעולם משום דאית בה רבנן ואנטונינוס עצמו היה משמש בפני רבי כדלקמן ומשום הכי היה אוהב לרבנן.
אייתי רבי גברא ארכביה וכו׳ – כלומר הרכב את בנך עליהן ועליך ותהא טבריא מסורה בידו.
ואימא ליה – לברך דליפרחה ליונה מן ידיה כלומר דליעבד טבריא קלניא להוציאה מתחת עולו.
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

כפי שמסופר שאמר ליה [לו] אנטונינוס לרבי יהודה הנשיא: בעינא [רוצה אני] שימלוך אסוירוס ברי תחותי [בני תחתי] ולא איש אחר, ורצוני גם שתתעביד טבריא קלניא [שתיעשה העיר טבריה חופשית ממס], ואולם אי אימא להו חדא [אם אומר להם למועצה של חשובי הרומאים שבממלכתי רומי דבר אחד]עבדי [יעשו], תרי [שני דברים]לא עבדי [יעשו בשבילי]. השיב לו רבי ברמז, אייתי גברא, ארכביה אחבריה, ויהב ליה יונה לעילאי [בידיה] [הביא אדם, הרכיב אותו על גבי חבירו, ונתן לו יונה לעליון בידו], ואמר ליה לתתאה [לו לתחתון]: אימר לעילא דלמפרח מן ידיה [אמור לעליון שיפריח מידו] את היונה. אמר אנטונינוס: שמע מינה הכי קאמר לי [למד מכאן שכך אמר לי] כלומר, כך רצה לרמוז לי: את בעי מינייהו [אתה תבקש מהם] ש״אסוירוס ברי [בני] ימלוך תחותי [תחתי]״, ואימא ליה לאסוירוס דתעביד טבריא קלניא אחר כך תאמר לו לאסוירוס עצמו שתיעשה טבריה חופשית].
The Gemara provides the background for this assertion. It is related that Antoninus said to Rabbi Yehuda HaNasi: I wish for Asveirus my son to rule instead of me, and that the city Tiberias be re-leased [kelaneya] from paying taxes. And if I tell the Roman senate one of my wishes, they will do as I wish, but if I ask for two of them they will not do as I wish. Rabbi Yehuda HaNasi conveyed his answer in the following manner: He brought a man, placed him on the shoulders of another man, and put a dove in the hands of the one on top. And he said to the one on the bottom: Tell the one on top that he should cause the dove to fly from his hands. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should ask the Senate: Let Asveirus my son rule instead of me, and say to Asveirus that he should release Tiberias from paying taxes.
רש״יאור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
 
(15) א״לאֲמַר לֵיהּ מְצַעֲרִין לִי חשובי [רוֹמָאֵי] מְעַיֵּיל לֵיהּ לגינא כֹּל יוֹמָא עֲקַר לֵיהּ פּוּגְלָא מִמֵּשָׁרָא קַמֵּיהּ אֲמַר ש״משְׁמַע מִינַּהּ הָכִי קָאָמַר לִי אַתְּ קְטוֹל חַד חַד מִינַּיְיהוּ וְלָא תִּתְגָּרֵה בְּהוּ בְּכוּלְּהוּ

Antoninus also said to Rabbi Yehuda HaNasi: Important Romans are upsetting me; what can I do about them? Rabbi Yehuda HaNasi brought him to his garden, and every day he uprooted a radish from the garden bed before him. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should kill them one by one, and do not incite all of them at once.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץעודהכל
[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

[ביאור לכל העמוד כלול בביאור קטע 1]

ועוד אמר ליה [לו] אנטונינוס: מצערין לי חשובי [רומאי] [מצערים אותי חשובי הרומאים] שבממלכתי, ומה אעשה כנגדם? מה עשה רבי? מעייל ליה לגינא [הכניס אותו לגינה], כל יומא עקר ליה פוגלא ממשרא קמיה [בכל יום עקר צנון מהערוגה שהיתה לפניו]. אמר אנטונינוס, שמע מינה הכי קאמר לי [למד מכאן שכך אמר לי]: את קטול חד חד מינייהו [אתה הרוג אחד אחד מהם], ולא תתגרה בהו בכולהו [בהם בכולם] יחד.
Antoninus also said to Rabbi Yehuda HaNasi: Important Romans are upsetting me; what can I do about them? Rabbi Yehuda HaNasi brought him to his garden, and every day he uprooted a radish from the garden bed before him. Antoninus said to himself: Learn from it that this is what Rabbi Yehuda HaNasi is saying to me: You should kill them one by one, and do not incite all of them at once.
אור זרועבית הבחירה למאיריבירור הלכהפירוש הרב שטיינזלץהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

עבודה זרה י. – מהדורת על⁠־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC), עין משפט נר מצוה עבודה זרה י. – מהדורת על⁠־התורה בסיועו של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ר׳ חננאל עבודה זרה י., הערוך על סדר הש"ס עבודה זרה י., רש"י עבודה זרה י., תוספות עבודה זרה י., תוספות ר׳ אלחנן עבודה זרה י.מהדורת הרב אהרן קרויזר, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר), אור זרוע עבודה זרה י., תוספות רי"ד מהדורה תנינא עבודה זרה י., רשב"א עבודה זרה י. – מהדורות על⁠־התורה המבוססות על מהדורות הרב מנחם מנדל גרליץ, הוצאת מכון אורייתא (כל הזכויות שמורות), בית הבחירה למאירי עבודה זרה י. – ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: ‎+972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים), ריטב"א עבודה זרה י., מהרש"א חידושי אגדות עבודה זרה י., גליון הש"ס לרע"א עבודה זרה י., בירור הלכה עבודה זרה י., פירוש הרב שטיינזלץ עבודה זרה י., אסופת מאמרים עבודה זרה י.

Avodah Zarah 10a – William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0), Ein Mishpat Ner Mitzvah Avodah Zarah 10a, R. Chananel Avodah Zarah 10a, Collected from HeArukh Avodah Zarah 10a, Rashi Avodah Zarah 10a, Tosafot Avodah Zarah 10a, Tosefot R. Elchanan Avodah Zarah 10a, Or Zarua Avodah Zarah 10a, Tosefot Rid Second Recension Avodah Zarah 10a, Rashba Avodah Zarah 10a, Meiri Avodah Zarah 10a, Ritva Avodah Zarah 10a, Maharsha Chidushei Aggadot Avodah Zarah 10a, Gilyon HaShas Avodah Zarah 10a, Beirur Halakhah Avodah Zarah 10a, Steinsaltz Commentary Avodah Zarah 10a, Collected Articles Avodah Zarah 10a

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144